שאלו יהיו הצרות שלנו,

צרות של גדולים…
עמותה קטנה

שעושה מעשים גדולים

מצאה את עצמה יום אחד

לא נכנסת למידות שלה.
לא, לא מידות תרומיות,

אלא מידת התרומות

שלא הספיקו.

הסיפור הזה קרה

וקורה למאות עמותות,

שמתחילות בקטן

כמו רוב פעילים מתנדבים,

פעילויות מועטות בשנה וכו',

כשלאט לאט

הפעילות הופכת למסועפת,

מורכבת,

מכילה אנשי מקצוע

ועובדים בשכר

ומאות ואלפי נתרמים ממנה,

כשהיא עדיין אוחזת מעצמה קטנה

וממילא גם ההכנסות שלה

קטנות מאד

לעומת ההוצאות.
הוצאות שיכולות להיות על צוות,

על משרדים נוספים,

פעילויות רודפות פעילויות,

ולטוב אין גבול.

לפעמים זה יכול לקרות

ממש במקרה,

כשאחד התורמים

מבקש פעילות מעט שונה

מזו שמתקיימת תדיר,

ואז העמותה נסחפת

וממשיכה את הפעילות המבורכת,

והופ, גדלה.
לתקופה הזו יש כאבי גדילה.

כל בעל ארנק יודע

שהוצאות  זה הדבר הקל ביותר,

בהינף יד

קל להיפרד

מסכומים משמעותיים.

ולהכניס?

אהם…

זה כבר לא בא ברגל…
והאבסורד הגדול הוא

שגם כדי להכניס

יש הוצאות ברוב המקרים…
מדהים, לא?
המדהים הוא

שאפשר להיערך

לתסריט הזה מראש,

ולא למצוא את עצמינו יום אחד

משפשפים עיניים נדהמות

ותוהים מהיכן ממנים

את הפרויקט החשוב הבא.

איך זה קורה?
חוש הריח

חייב להיות עירני כל הזמן

לשינויים הדינמיים

המתרחשים בעמותה.
מידי תקופה ראוי ונכון

לשבת על סיכום תקופתי

ותכניות עבודה לתקופה הקרובה.
בטווח הקצר

וגם בטווח הארוך.
תוך שימת דגש מרכזי

על סעיף הכנסות.

בהם סכום כללי

ודרכים לגיוס.

מה ההוצאות המתוכננות?
תמיד חייבים להכניס סכום

מעבר למשוער,

מנסיון,

אף פעם לא נשאר עודף…
ואם כך,

איך אנחנו מתכננים

להשיג את הסכומים

להם נזדקק?
תורמים קבועים?
טלמרקטינג?
שד"רים?
מצ'ינג?
כשיש תוכנית,

יש בסיס איכותי

וקרקע פוריה

לעבודה בהכנסה יציבה ומאפשרת.

תגדלו, תבינו.
אתכם גם בצמיחה.