מי לא שמע על הנאום המפורסם

של מרטין לותר קינג,

מנהיג התנועה לזכויות האזרח,

שנישא בשנת 1963.
בנאום, בו השתתפו אלפי איש,

שחורים כלבנים,

דיבר קינג על החלום שלו –

על החזון.
הוא לא אמר –

יש לי תוכנית שעל פיה

טף שחור  ישב שלוב זרוע

עם טף לבן.

הוא לא סיפר איך זה הולך לקרות.
הוא סחף המונים,

בלי רשתות חברתיות,

בלי טלפונים ובלי הזמנות,
שהצביעו ברגלים

והתאספו כדי לשמוע את הנאום שלו.

איך הוא הצליח

להביא כמות רבה כל כך של אנשים?
היה לו חלום.
הוא חיבר את כולם ברציונל,

באידיאל המשותף,

במקום הפנימי ביותר

של לראות עתיד יפה יותר בעולם.
כך הוא הצליח

וכך התחילה המהפכה

שהפכה את החלום שלו למציאות.

כל עמותה צריכה "חלום" כזה.
או בעברית מקצועית –

חזון.
הרי, אם אתה מסייע לילדים חולים

ומגיע לאחוז מסוים של ילדים בישראל,

עם פעילות מסוימת,

ודאי יש לך חלום

להרחיב את הפעילות,

הן מבחינת כמות הילדים

והן מבחינת שלוחות הפעילות.
אם אתה מסייע למשפחות נזקקות

לעבור תקופות מסוימות בחיים שלהם

עם הקלה מהותית,

ודאי יש לך חלום לתת להם

את הכלים לצאת מהמשבר,

או לחילופין לסייע להם בשוטף.
אם יש לך עמותה

שמסייעת לעולים חדשים

להיקלט בישראל,

ודאי תרצה

להרחיב את פעילות העמותה

מעבר לגבולות הארץ,

ולשלוח סיוע והכוונה,

הרבה לפני שנתקלים בקשיים של שפה,

מנטליות וחברה.

כדי לחבר אנשים לעמותה,

לפעמים לא חייבים לספר

את כל סיפור העמותה ופעילותה.
לפעמים מספיק לדבר ללב,

לשקף את האידיאל,

את החזון,  את החלום.

וכך לחבר

את התורם הפוטנציאלי

לחלום שלך.
שיהיה שותף לחלום,

ובכך גם שותף לפעילות העמותה.

אז מה החלום שלך?
לא עת לחלום עכשיו.
כתבו את החזון,
ואיך אומרים בשפת ההתרמות?

ותראו ישועות…

איתכם בדרך להגשמת החלום.