הזיכרון שלנו נוצר במח
כשתאי עצב מתקשרים ביניהם ע"י העברת אותות חשמליים בין האחד לשני.
כנראה לא סתם זיכרון קשור לקשרים…
כשאנחנו רוצים שיזכרו אותנו, אנחנו צריכים לשמור על קשר,
וכשאנחנו רוצים שישמרו איתנו על קשר, יש כמה דברים שכדאי לנו לזכור…
חשוב לחיים בכלל, ובעמותות בסעיף "תורמים" בפרט.
ולמה?
קחו את התאריכים החשובים שנציג כאן ותעשו את ההקשר בעצמכם…
יום הולדת.
נכון, גדלת בשנה.
ההורים מתרגשים,
בשבילם התאריך מסמל את הגדילה שלהם גם כן. המשפחה הקרובה
שמחה לקראת הסיבה למסיבה. והחברה מסביב
נהנית אם זכרת
להביא משהו טוב לתזכורת..
אה,
גם כל חברות המועדון אליהם הצטרפת לא שוכחות לשלוח לך את ברכתם בתחילת החודש,
ואולי גם לפנק אותך בכמה אחוזי הנחה נחמדים.
להבדיל –
יארצייט / הילולא / יום האזכרה יום קשה.
המשפחה מבינה את הכאב,
בד"כ הוא קשור גם אליה.
החברה משתדלת
ללכת על קצות האצבעות, לא להפריע ביום הקשה.
מי כן מרשה לעצמו להזכיר את עצמו
דווקא ביום הזה?
מי שחושב שיכול לעזור להקל מעט מהכאב. לתת לקרוב תחושה של
"יש לך איך לעשות טוב לקרוב שלך שכבר לא איתנו"
מזהים?
נכון,
עמותות ומוסדות המבקשים תרומה ל'עילוי נשמה'
יכולים לתזכר את עצמם בתאריכים החשובים של חיי התורם.
ודווקא אז יתקבלו בברכה ובהערכה.
הקשר הזה יהיה רצוי ומכבד לתורם,
ולכן ירצה להמשיך איתם
גם בזמן הרגיל.
איך פונים לתורם?
הפניה תמיד תהיה
בשם התורם
ולא "הלו" "אדוני" ו"אתה שם"
מוישה או שרה,
יעקב או מרימה.
זה לא משנה השם,
משנה השימוש בו והתדירות.
קריאה בשם פרטי
או כינוי כבוד ומשפחה
(הרב כהן,
גברת ישראלי,
מר/ת נבון וכדו')
ייתן תחושה קרובה ומחוברת.
אז אם אתם רוצים
שיזכרו מכם
ויעבירו אליכם גם תדר
ולא רק חשמלי..
תזכרו את שם התורם
ואת התאריכים החשובים לו,
ותראו שפע וברכה.
איך תזכרו את הכל?
נשמח לסייע מניסיוננו.
