אחת המכונות האיכותיות יותר

בגיוס תרומות הן,

סליחה על הביטוי,

המסחטה הרגשית.
היא מספרת,

מרגשת,

נוגעת בלב,

משפשפת אותו ככה קצת,

אולי גם

מורידה דמעה או שתיים,
ומקווה להגיע עד ליבו

של התורם הפוטנציאלי

שיסכים להיפרד

מכמה שקלים או יותר.

אומנם,

זו דרך שעוברת

בכביש אקספרס.

היא מהירה וקלה

ופשוטה יחסית לתפעול.
אז למה לא?
לא לכל בן אדם

ולא בכל מצב

נכון להפעיל

את המכונה הזו.
היא יכולה לפגום

באמון  ובקשר

ולהיות זו

שתגרום לתורם הפוטנציאלי

לומר לנו 'לא'.

 

אז מה?
כל הקמפיינים הכי חזקים

מכילים בתוכם סיפור מדמיע,

זה לא טוב?

תראו,

העולם שלנו מלא בסיפורים.

בכל סיפור אפשר למצוא

את הטוב והאור,

ואפשר למצוא

את הכאב והחושך.
בכל קמפיין,

בכל התרמה,

אנחנו צריכים

לכוונן לתורמים הפוטנציאלים

ולהקדים מחשבה

מה תהיה צורת הפניה.
האם נספר להם

על הישועה הגדולה

שיכולים לזכות

בעקבות התרומה?
האם נתאר להם בצבעים חיים

את האושר של המשפחות

אליהן מגיעה התרומה בסיבוב?
או, אולי נכון יהיה

לתאר את הסבל הרב,

הקושי והמצוקה?
אז כמו תמיד,

שואלים שאלות טובות

ומקבלים תשובות טובות.

איך מחליטים?

1. סוג העמותה –

למי היא פונה

ומה המעלות שלה.

2. סוג התורמים –

מה הרקע שלהם

וכמה סיפורים דומים

כבר עברו לידם

ובזמן האחרון…

3. צורת הפנייה –

טלמרקטינג?

עלון?

פוסט?

משמעותי מאד

לחיבור ללב התורם.

4. מה המטרה של התרומה.

כשעונים על ארבע הקושיות הללו,

יכולים לדעת כיוון

לסוג הפנייה המתאימה,

ולהפוך את התורמים הפוטנציאלים

לתורמים אקטיביים.

נשארת עם שאלות?
רוצה לדעת אם הסיפור שבחרת

אכן תואם לסגנון התרומה?
אנחנו פה בשבילך.