האנושות מתחלקת

לכל כך הרבה סוגים.
יש שיגידו ארבע.
יש שיחזיקו בשבע.
ויש שיערבבו את כל הסוגים

לסלט אנושי אותנטי.
אנשים הם לא תבניות,

אבל יש הרבה מהמשותף

לסגנונות מסוימים.

כמו פוליטיקאים

שחייבים להחזיק לשון משופשפת,
או נהגי מוניות

שיהיה להם הרבה השגות

על הלשונות של הנ"ל.
כל בעל מקצוע

הוא שונה וייחודי,

אך יש הרבה מן המשותף

לשניים בעלי מקצוע זהה.
מעבר לכישורים הטבעיים,

לתכונות האופי המולדות

וליכולות שנרכשו עם השנים.

יש את היזמים.
הם יכולים להיות

טיפוסים כאלו בטבעם,

ויכולים להשתנות

וליזום אחרי אירוע שעברו.
אני מדבר על

בעלי עמותות.

ועכשיו בפניה ישירה,
תגידו, מה עבר עליכם?
פתחתם עמותה.
שיערתם כמה עול

הסיפור הזה יעמיס עליכם?
כמה קשיים,

מכשולים,

אתגרים תפגשו בדרך?
כנראה שהרבה מאלו ידעתם,

והרבה עוד יותר הפתיעו אתכם.
אז מה?

למה?

אה.
זה לא כל כך פשוט

כמו שנראה לנו.
מאחורי כל עמותה.
עומד חזון.
עומד חלום.
עומדת תכנית להגשמה.
עמותה היא לא מיזם חד פעמי

כמו מכירת סוף עונה וחיסול.
עמותה היא מיזם

ששואף להתקדם ולהתפתח.
ולמה?
כדי להיות לעזר.
עם ישראל גומל חסדים הוא.
וכשכל זה מגיע יחד עם רצון  חזק,
יש כח פנימי שמניע אותה ליעד.
יש רעיון מאחורי עמותה,

יש חזון ויש שליחות.
וכשיש שליחות
כל הר ואפילו צוק,
לא יפחידו ולא יעמדו בדרך.

אבל מה,
גם למטפסי הרים מקצועיים

יש עזרים להגיע בקלות יותר לפסגה.
ואם ניקח את החלק ה"זניח" בעמותה,

קרי, גיוס תרומות.

יש היום בשורה ועזרים

לבעלי עמותות

להגיע בקלות יותר לצוק.

מכירים כבר?
בואו נטפס ליעד יחד.
מה הטיפוס שלכם?
בואו נדבר…