גדלנו, גדלנו, מה הלאה?

כספים,

כמה שהם מהותיים בעמותה,

הם לא הכל.
ומנהל עמותה

צריך להתבונן

על התמונה השלמה

וללמוד איך לנהל אותה

בהתאם לצרכים הנוכחיים.
אם בעבר מנהל עמותה

יכל היה לתפקד כמנהל,

מוביל,

מזכיר,

מתרים,

פועל

וסבל גם יחד.
ברגע שהעמותה גדלה,

כאשר הפעילות הסתעפה,

היממה לא זוכה גם

לקבל שעות נוספות במתנה,
ובד"כ האנושות מתבגרת

ולא מצעירה עם הזמן,

והכוחות..

אז מה?
פשוט להכניס עובדים?
לסמוך עליהם?
לתת להם תפקידים חשובים?
ואם יהרסו / יקלקלו / יפריעו / יזלזלו ? ? ?
שאלות טובות.

אבל התשובה הטובה ביותר היא

שמנהל שלא יודע

להאציל סמכויות

נתקל בבעיות,

תקלים

ומפספס יותר

ממה שהיה עובד אחד

יכול להזיק מעצם קיומו.
יהיה מי שיאמר,

אני יודע שטוב להכניס עובדים,

אבל כלכלית

שווה לי לעבוד בעצמי

ולחסוך את המשכורות האלו.
רבויתי,

טעות.
גם הזמן שלך שווה כסף.
בזמן שאתה מנסה

לתפוס את התורם

שהאשראי שלו

לא עבר החודש,

או להזכיר למנקה

להגיע בסיום האירוע,

או כל פעילות חשובה אחרת

שיכולה להיעשות בצורה טובה

גם ע"י עובד מסור.

בזמן הזה

ניתן להשיג

תורמים גדולים נוספים,

לקדם את פעילות העמותה,

להרחיב אותה.
המשמעות היא

שמנהל העמותה יהפוך

למנצח על תזמורת רבת כלים

כשכל כלי

עושה את הטוב ביותר

בתפקיד המוטל עליו,

בהרמוניה מושלמת

כשת"פ עם שאר העובדים

וביצירת מופת.
כשהמנהל מעורב בכל התחומים

אך לא עובד בפועל,

לשחרר,

להוריד עול,

כדי לנהל את כל העסק,

להגדיל ולדאוג לשגשוג ופריחה

יחד עם העבודה השוטפת.
בצורה שכזו התפתחות העמותה

תעשה בצורה הבטוחה

והאיכותית ביותר,

ותתן מענה לאורך זמן

בהצלחה רבה.

קשה?

תגדלו מזה.
כי לפחות לפי מה שאני רואה
מנהלי עמותות הם גדולים מהחיים 🙂
שלכם גם באתגרי הגדילה