בואו נדבר רגע על המלחמה.

בעבר,

שדה הקרב היה בשטח
איפה שהטנקים,

התותחנים והחיילים.
את כל הכוחות והמאמצים

היו משקיעים שם,
באסטרטגיה,

ובלחימה ישירות מול האויב – – –

אבל בעידן החדש…
זה לא נחשב ניצחון

אם לא הצלחת גם בהסברה.
תראו כמה כסף נשפך על זה,

כמה משאבים מופנים לתדמית.
לְמָה יגידו,

לאיך נֵרָאֶה בעיני העולם.
שדה הקרב העיקרי הוא

הזירה התקשורתית,
ומתחת לפני השטח –

הלוחמה הפסיכולוגית ברשתות.

וכמו בכל קמפיין,

חייבים פרזנטור.
כזה שנכנס ללב.
זה יכול להיות אם אמיצה מאופקים…
או ילדים שנפגעו מהמלחמה.

תמונה של ילד מפונה מהריסות,
יכולה להפוך את דעת העולם.
באסטרטגיה נכונה,

היא הופכת מהר מאד

לפנים של המלחמה
למשהו שיהיה מזוהה איתה לנצח.

ובמעבר חד…
זה גם מה שיכול להפוך כל עמותה

לסיפור הצלחה.
הפנים של העמותה,
או יותר נכון,

הייצוגיות –
קריטית לקמפיינים ולתחושת החיבור.

לא לחינם

חברות גדולות

משקיעות הון עתק בפרזנטורים.
יש לזה משמעות

והשפעה מאגית על הקהל.

אם העמותה שלך

נותנת מענה

לילדים בעלי צרכים מיוחדים,
תמצאו את הפרזנטור החמוד

שיגיד תודה בשמכם,

יבקש עבורכם

ויברך את התורמים.

אם מדובר בעמותה של חולים ל"ע,

פרזנטור תואם אווירה

יסייע לכם להמשיך ולסייע לו.

עמותות רבות

לוקחות, להבדיל,

רבנים שמייצגים את העמותה שלהם.

הטוב ביותר

הוא להכניס את מנהל העמותה כפרזנטור.
הוא הפנים,  המייצג

ומי שנראה בכל הזדמנות

בו עולה העמותה עם קמפיין,

סרטון או פוסט.

תפקיד הפרזנטור,
מעבר לחיבור,
משדר אמינות ורצינות

בכך שהעמותה לא נחבאת אל המסכים,
אלא יודעת להציב אנשים בחזית

שיתנו מענה על כל הנדרש.

אז מי מייצג אתכם?
תעשו את זה טוב.